© ROOT-NATION.com - מאמר זה תורגם אוטומטית על ידי AI. אנו מתנצלים על אי דיוקים. לקריאת המאמר המקורי, בחר English במחליף השפה למעלה.
כשגיליתי ש-Don't Nod — היוצרים של הראשון החיים הם מוזרים - התחיל לפתח משחק סיפורי חדש, התרגשתי מאוד. אפילו עכשיו, כמעט 10 שנים מאוחר יותר, אני עדיין מחפש משהו דומה ולעתים קרובות אני מתאכזב. המשחק החדש הבטיח את כל מה שאהבנו במקור: דמויות מסקרנות, תפאורה מסתורית ובניית עולם עמוקה. אבל האם זה באמת סיפק?
Lost Records: Bloom & Rage מגיע מ-Don't Nod Montreal, אולפן המורכב ממפתחים שעבדו על שני המשחקים הראשונים של Life is Strange. עם זאת, חשוב לציין שזה לא אותו צוות בדיוק שאחראי ל-Life is Strange המקורי. סניף מונטריאול נוסד בשנת 2020, ופרויקט זה משמש ככותרת הבכורה שלו.
בניצוחו של מישל קוך, לצד דמויות מפתח כמו לוק בגדוסט וקתרין ווינצ'לי, המשחק חולק קצת DNA יצירתי עם Life is Strange אבל הוא לא המשך ישיר. במקום זאת, הוא עומד כקניין רוחני חדש ויורש רוחני. הסדרה Life is Strange נותרה תחת Square Enix ו-Deck Nine, שהפרק האחרון שלהן זכה לתגובות מעורבות.
קרא גם: סקירת Monster Hunter Wilds - אבולוציה מעודנת אך פגומה
אחרי שהופתעתי מהערך האחרון של Life is Strange, ניגשתי ל- Lost Records: Bloom & Rage באופטימיות זהירה. בהחלט יש כאן אלמנטים שימשכו את מעריצי הסיפור של מקס וקלואי, אבל כמה הבדלים מתגלים בשלב מוקדם - כאלה שקשה יותר להתעלם מהם.
במשחקים מונעי נרטיב, הסיפור והדמויות מקבלים עדיפות על פני מכניקת המשחק. כאשר משחק בנוי סביב בחירת שחקן ואינטראקציה עם הדמות, הכתיבה והקאסט צריכים להיות מרתקים מספיק כדי לשאת את החוויה. זה המקום שבו Lost Records נאבקת.
הנושא הגדול ביותר צץ כמעט מיד: הגיבור שלו, ברבור. היא נערה שקטה ומופנמת עמוסה בחוסר ביטחון וחרדה חברתית. על הנייר, זה אמור להפוך אותה להובלה משכנעת - במיוחד עבור שחקנים שרואים את עצמם במאבקים שלה (כמוני). עם זאת, ככל שהמשחק מתקדם, מתברר שהאפיון שלה חסר עומק. המאפיינים המגדירים שלה - מודעות עצמית לגבי משקלה והתנהגות ביישנית - אף פעם לא באמת מתפתחות מעבר לתיאור ברמת פני השטח. כתוצאה מכך, היא מרגישה יותר כמו דמות רקע מאשר מישהי שיכולה לשאת את הסיפור.
גם Max מ-Life is Strange היה שמור, אבל המשחק אפשר לשחקנים לעצב את האישיות שלה באמצעות בחירות - היא יכלה לדחוק, לומר את דעתה ולהפתיע אחרים. ברבור, לעומת זאת, נותר סטטי ברובו. היא לא ממש עוברת אורח פסיבית, אבל הענווה שלה הופכת במהירות למעייפת.
קרא גם: סקירת Civilization VII: שחקני הקונסולות מקבלים משחק טוב יותר מבעבר, אבל כמה בעיות נמשכות
אחד מנקודות החוזק של Life is Strange היה צוות התמיכה העשיר שלו. המסע של מקס וקלואי הושלם על ידי מגוון רחב של דמויות שהוסיפו עומק לעולם. Lost Records, לעומת זאת, מרגיש דליל במידה ניכרת. אין סביבה בית ספרית, מעט דמויות לוואי, ומעט בדרך של עלילות משנה שעשויות להוסיף משקל רגשי. בעוד שהמבנה הסיפורי - ממוסגר כזיכרונותיו של סוואן - מצדיק חלק מהריקנות הזו, הוא לא גורם לעולם להרגיש יותר מרתק.
גם מערכת הדיאלוגים של המשחק מרגישה מגושמת, חסרה את הזרימה הטבעית של כותרים קודמים של Don't Nod. האינטראקציה בין דמויות אף פעם לא מגיעה לתהודה הרגשית של Life is Strange, מה שמקשה על הרגשת משקיעים באמת במערכות היחסים שלהן.
מבחינה ויזואלית, Lost Records עשוי היטב. המשחק לוכד גרסה מסוגננת של שנות התשעים, תפאורה שנועדה להתחבר לנוסטלגיה של שחקני המילניום. עם זאת, במקום להרגיש אותנטי באמת, הוא נשען מאוד על התייחסויות תרבותיות רחבות - קלטות VHS, נגני קלטות, מוזיקה מתאימה לתקופה - מבלי לטבול את השחקנים בעולם חי. התוצאה היא סביבה שנעים לחקור אבל בסופו של דבר קצת אידיאלית וחד מימדית.
בדומה למצלמה של מקס ב-Life is Strange, Lost Records נותנת ל-Swan מצלמת וידיאו. ההבדל הוא שבניגוד לרגעי הצילום המזדמנים של מקס, סוואן נושאת את המצלמה שלה לכל מקום ויכולה להשתמש בה בכל עת.
בתיאוריה, המכונאי הזה מוסיף שכבה נוספת של סוכנות שחקנים, המאפשרת ביטוי עצמי דרך נקודת המבט של הגיבור. בפועל, לעתים קרובות זה מרגיש כמו ריפוד - לעודד שחקנים ללכוד אינסוף פרטים, מחיות ביער ועד פוסטרים וגרפיטי. בעוד שהיכולת לערוך מאוחר יותר את ההקלטות הללו היא נגיעה נחמדה, הצורך המתמיד לתעד הכל מאט את הקצב בצורה משמעותית.
Lost Records: Bloom & Rage מספר סיפור על חברויות של בני נוער, בדומה ל-Life is Strange. עם זאת, הפעם, קהל היעד מרגיש אפילו יותר ספציפי. בעוד של-Life is Strange הייתה משיכה רחבה יותר, המשחק הזה נוטה יותר לנושאים ולדינמיקה של דמויות המכוונות לקהל נשי בעיקר.
למרות שזה לא פגם מטבעו, זה אומר שלא כל השחקנים יתחברו לסיפור באותו אופן. כמי שביקר שוב ב-Life is Strange מספר פעמים ומצא את הנרטיב שלו משכנע, מצאתי ב-Lost Records חסרה את אותה רמת מעורבות.
קשה לשפוט את המשחק במלואו בשלב זה, מכיוון שהחלק השני והאחרון אמור לצאת באפריל. עם זאת, בהתבסס על מה שזמין עד כה, Lost Records: Bloom & Rage היא חוויה עשויה בצורה מוכשרת, מרתקת מדי פעם, שלא ממש משחזרת את הקסם של Life is Strange המקורי.
פסק דין
Lost Records: Bloom & Rage מכיל את כל המרכיבים הנכונים - עולם מעוצב היטב, סיפור מסתורי וקאסט קצת מעניין של דמויות. עם זאת, הגיבורה שלו מרגישה פסיבית מכדי להיות מושכת באמת, והעולם שלו, למרות שהוא מושך מבחינה ויזואלית, חסר את העומק הדרוש כדי להשאיר רושם מתמשך.
