אני עדיין זוכר את ההייפ סביב אלבום האהבה, שנקרא "תקליט הביטלס החדש". הובטח לנו מכל הצדדים שהמוצר החדש יהיה מתנה בלתי נשכחת לכל מעריצי הביטל שחלמו לשמוע משהו חדש מהאלילים שלהם. ורבים האמינו. אבל מה שנראה כמשהו חדש ורענן התברר כלא יותר מאלבום רמיקסים מהולל, ואחרי חמישה שירים היה לי חשק גדול לחזור למה ששמעתי לפני Revolver ו-Sgt. להקת מועדון הלבבות הבודדים של Pepper's Lonely Hearts. למה אני עושה את זה? אבל לפני זה לוחמי הירולה: עידן האסון באופן מפתיע התברר שזו אותה אהבה, אבל עבור מעריצי האגדה של זלדה. היא נראית כמו זלדה ונשמעת כמו זלדה, אבל היא לא זלדה. וככל ששיחקתי בו יותר, כך רציתי לחזור ל-The Legend of Zelda: Breath of the Wild.
עם זאת, אל תחשוב שהקדמה זו צריכה להפחיד אותך. בכלל לא. אבל זה כן מדגיש איזה משחק מוזר אנחנו מסתכלים עליו. עברו 3 שנים מאז יציאתו של The Legend of Zelda: Breath of the Wild, ובמהלך הזמן הזה הוא הפך אולי למשחק החדש והמשפיע ביותר בחמש השנים האחרונות. מדי שנה מנסה אולפן כזה או אחר לחקות את המראה שלה. בשנת 2020, החקיינים הבולטים היו Genshin Impact, Immortals Fenyx Rising ו... Hyrule Warriors: Age of Calamity. ומי אמר שאתה לא יכול לחקות את עצמך?
ובכן, זה לא בדיוק המקרה - אחרי הכל, Age of Calamity לא נוצר על ידי נינטנדו, אלא Omega Force, בבעלות Koei Tecmo. אבל בהיותו בלעדי של Nintendo Switch, המשחק נראה כמו פריקוול רשמי ל-Breath of the Wild המהולל. זה מה שהיא, באופן כללי, במיוחד אם אתה מאמין לחומרי הקידום. אבל איך זה באמת?
מְבוּלבָּל? בוא נלך לפי הסדר. Hyrule Warriors: Age of Calamity היא זלדה בכל דבר מלבד המשחקיות. אם כבר מדברים על IP, כן, זה XNUMX% האגדה של זלדה. ולגבי המשחקיות, מדובר בעור נוסף של Dynasty Warriors והחלק השני של הסדרה לוחמים. הז'אנר של משחקים כאלה נקרא "מוסו". המשחקיות במשחקים כאלה היא כאוטית ביותר ובקנה מידה גדול: ככלל, לוחם אחד או יותר משמיד למעשה צבאות שלמים. המשחק עצמו קשור לשילובים וללחיצה האגרסיבית ביותר של כפתורי המשחק.
קרא גם: Hyrule Warriors: סקירת המהדורה הסופית - ספין-אוף לנבחרים
באופן כללי, כבר דיברנו על כל זה במאמר על Hyrule Warriors. יש אנשים ששונאים מוסו, ויש מעריצים. מישהו יגיד שהז'אנר חסר שכל ומשעמם, בעוד מישהו רואה בו עומק טקטי. לא נחפש נכון ולא נכון - הרבה יותר מעניין לשקול מה הקשר בין החידוש ל-Breath of the Wild.
Age of Calamity מתרחש 100 שנים לפני The Legend of Zelda: Breath of the Wild. למרות העובדה שכמעט כל חומרי הקידום הצביעו על כך שמדובר בפריקוול של סיפור מן המניין, למעשה מדובר היה בציר זמן אחר. כלומר, עידן הפורענות אינו חלק מהקאנון ככזה. זהו, למעשה, פאנפיק רציני מאוד ויקר המבוסס על מניעים.
אם אתה מחשיב את עצמך כמעריץ של Breath of the Wild, אתה בטח תוהה מה הכותבים דמיינו כאן, במיוחד מכיוון שז'אנר ה-musou אינו כרוך בדרך כלל בשום סוג של עלילה. אבל במקרה הזה, המאמץ נראה מיד: למשחק יש שומרי מסך רבים, בקול מלא, ואותם שחקנים שעבדו על המקור הוזמנו למיקרופון. הכל עשוי להיות דומה ככל האפשר ל-BOTW: העולם, הסגנון, התנועות של הדמויות ואפילו הקרב. לינק מבשל אוכל, פותח את המפה ומשתמש באותם כישורים כמו קודם. גופנים, עיצוב ממשק משתמש ואפילו צלילים לקוחים היישר מ-Breath of the Wild. עכשיו אתה מבין על מה דיברתי אהבה? כמו הכלב של פבלוב, הייתי צריך לשמוע את האפקטים המוכרים כשהגעתי אוטומטית למחסנית המאובקת מעט.
קרא גם: סקירה של Cadence of Hyrule: Crypt of the NecroDancer עם האגדה של זלדה
למרות שאני לגמרי מבין למה אומגה פורס התאמצה כל כך לצבוע כל פיקסל, אני עדיין לא חושב שצריך להעתיק אותו ככה. זה גורם לזה להיראות כמו מוד מעריצים יקר מאוד ולא משחק עם כל רעיון משלו. כי לא משנה כמה הוא טוב, הצלילים המוכרים של הממשק תמיד יזכירו לכם משחק טוב יותר. כי מעט אנשים יכולים לנצח את Breath of the Wild - עם כל הכבוד למפתחים.
בעצם, מדובר בשובר קופות אמריך. אם BOTW היה משחק פאזל שקט שבו קרבות לא התרחשו לעתים קרובות במיוחד, ל-Age of Calamity כמעט ולא יש רגיעה. זה אקשן, וממש מגניב. למידה של כל דמות חדשה היא מעניינת, והתהליך הזה תמיד מלווה בקריאות "וואו", "לך תזדיין" ועוד, פחות צנזורי. כמו שסדרת Clone Wars של גנדי טרטקובסקי נתנה לנו את מלחמת הכוכבים על סטרואידים, Age of Calamity עושה את אותו הדבר עם זלדה. וזה מגניב. לא מאוד עמוק, אבל מאוד יעיל.
אין לי ספק שאוהדי Dynasty Warriors ישמחו. זהו הנציג הטוב ביותר של הז'אנר - וזה הכל. אבל מה עם מעריצי סדרת נינטנדו? האם הם קיבלו את הפריקוול שלהם? כאן אני נאלץ לומר את זה בקושי. יש כאן המון עלילה מקסימה וסוחפת באותה מידה, אבל מי שמקווה ש-Age of Calamity ימשיך את הנושאים של המקור יתאכזב. המשחק מתחיל ממש במסע בזמן. מה עוד להוסיף כאן? כן, יש את אותן דמויות נהדרות, אבל הטון של הסיפור שונה לחלוטין. אם BOTW (נמאס לי לעשות השוואות, אבל איך זה יכול להיות אחרת?) היה קצת קודר ודרמטי, אז בעידן הפורענות הסיפור הרבה יותר בהיר ומשמח. לא אחשוף את כל הקלפים, אבל אגיד בפשטות שלא נותר זכר למלנכוליה לשעבר.
אי אפשר להתעלם מההיבט הטכני. גרסת ההדגמה של Age of Calamity (אני ממליץ להוריד אותה - זו דרך מצוינת להכיר את הז'אנר) סבלה מירידות בקצב הפריימים. מה עם המשחק עצמו? ובכן... זה עובד. לא, לא 20 פריימים לשנייה, הכל הרבה יותר טוב, אבל זה מרגיש כאילו המפתחים רצו לשחרר חידוש לאיזו גרסה חדשה וחזקה יותר של ה-Switch. כי הנוכחית מתאמצת כמה שהיא יכולה. זה בולט במיוחד במצב הנייד, שבו ניתן לאתר "סבון" מסוים. אבל זה לא משפיע על הרושם הכללי, אם כי, אחרי הכל, ז'אנר כזה פשוט צריך מצב של 60 פריימים לשנייה.
קרא גם: סקירה של הגרסה החדשה של Nintendo Switch עם חיי סוללה משופרים
לבסוף, אני רוצה לציין שלמרבה הצער, Hyrule Warriors: Age of Calamity לא מתורגם לרוסית. זה חבל - במיוחד בהתחשב בעובדה שזהו פריקוול למשחק מקומי מאוד מגניב.
לוחמי הירולה: עידן האסון הוא משחק Dynasty Warriors נהדר ו- Legend of Zelda בינוני מאוד. היא מרהיבה, מרגשת ופשוט מגניבה, אבל עדיין חסר לה משהו. דבר אחד בטוח: אין לה אח ורע בז'אנר המוסו.
השאירו תגובה