אני לא מאמין שעברו עשר שנים. אפילו יותר כבר חלף - החלק הראשון של STALKER השתנה עשרות שנים ב-20 במרץ 2017. אני לא מאמין לזה, ברצינות... וחבל, כל כך חבל שפספסתי את התאריך הזה, והשארתי רק תמונה עלובה על קיר ה-VKontakte שלי. לא, אזרחים אחרים, זה לא יעבוד ככה - להרפתקאותיו של מיצ'ני מגיע יותר. ואני אעשה את זה יותר עכשיו. כמה שאוכל
מפתח הרישיון STALKER Shadow of Chernobyl מסופק על ידי פלטפורמת המסחר G2A.com
בפעם הראשונה קראתי על המשחק במגזין "SPIRL!", גיליון עתיק כמו סטרונגלואו. כבר אז פחדתי נורא - אפילו הרעש שהשמיע השפירית מ-Might and Magic 7 הפחיד אותי לפאניקה. ואת הכתבה ההיא, התצוגה המקדימה המהממת, זכרתי כל חיי, אם כי בקטעים.
עולם מאוים מקרינה לא ימות מצמא, רעב, מזרם של ערפדים או חייזרים... הוא פשוט יירדם פעם אחת, לעולם לא יתעורר שוב. בתצוגה המקדימה ההיא תוארו גמדים צהובים מגעילים, שזורקים כל מיני זבל על חוקרים עניים. היו גם כלבים עיוורים עם איורים נפלאים, היה ראש כימרה, היה הרבה. אני כבר לא זוכר מי עשה את התצוגה המקדימה, אבל אני זוכר את קיומה, וזה מספיק לי.
המחשב האישי הראשון שלי, שלא תלוי בהורי, היה מחשב נייד בתקציב נמוך Lenovo IdeaPad V570, עם Core i3-2310M חלש ו NVIDIA GeForce GT 525M. והמשחק הראשון ששמתי עליו היה S.T.A.L.K.E.R. צלה של צ'רנוביל. אחר כך שיחקנו ב-Stalker Multiplayer עם חברים במועדוני מחשבים, אחד המרגשים בחיי - עם רכישת חביות, deathmatch, מפות צלפים ענקיות ובליסטיות מחליאה.
אבל שיחקתי במצב סולו בבית, בראשון בינואר 2010 (אם אני לא טועה), בשולחן נקי בחדר ריק, על משטח המגע, הגדרות גרפיקה בינוניות, אפילו בלי להסיר את משטח המגן מהמקלדת. שיחקתי 7 שעות בלי להפסיק, עד שעות הבוקר המאוחרות, ואני לא זוכר מאיפה הגעתי בישיבה אחת. כל מה שאני זוכר זה שלא ניצחתי את המשחק באותו זמן, משהו קרה לקבצי השמירה ואני לא בטוח אם השלמתי את שורת הקווסטים של Dark Valley.
קרא גם: הנחות על סמארטפונים של Oukitel ב-GearBest.com
הסקוואט השני שלי קרה כבר במחשב הנוכחי, שקיבל STALKER Shadow of Chernobyl מותקן במלואו יחד עם שמירות דרך כונן קשיח חיצוני של Hitachi, שפתאום התחיל לעבוד. פתאום - עברתי את כל המזבלה כשראיתי את ההצלות הישנות שלי. ואז עברתי את X18 בפעם הראשונה. כדי להתגבר על הפאניקה מול הדלת הראשית, שתועבה כלשהי התדפקה עליה מבפנים, שתיתי כמעט ליטר וחצי של בירה והתחמשתי במסע קווסט "בולדוג-6". אחר כך לא היה אכפת לי אם אפוצץ את התחת של העוקב עם רימוני נפץ בחלל סגור, אבל הייתי מוכן לקחת איתי את הנקר המסכן שהגיע לדלת בצד השני.
השבתת אוכל המוח ב-X10 ניתנה לי בקושי גדול עוד יותר - כשפרצתי את השורות המונוליטיות של המונוליטים, ראיתי את הקווים המוכרים מ-X18, אמרתי לעצמי "Fak zis shit" וריצה לבסיס ליברטי, איבדתי זבל ו מעטפות מעטפת בתערובת. הביקור הבא שלי בברנר לווה בים של בירה ובחביות הנרכשות הטובות ביותר, שלמענן לא היססתי לבזוז, לבצע סידורים מלוכלכים ולחפור בשלוליות רדיואקטיביות מסריחות, שבהן כנראה שפכו הליברטריאנים. לאחר שתייה עם מקטרות ומוצצי דם.
קרא גם: הזמנות מוקדמות לסמארטפונים החדשים של Galaxy S8 ו-S8+ החלו באוקראינה
כמובן, בסוף X10, האספקה שלי די התרוקנה - וכך גם כמות השיער הלא אפור בבית השחי. והדבר הטוב ביותר היה שהברמן, לאחר כיבוי המתקן, אמר לי בשבעה שקים של צמר כוסמת שחוליית סטוקרים עוברת לפריפיאט, ו"אם יהיה לי זמן, אני אתפוס אותם"... ואני, בלי לחשוב שסביר להניח שזה תסריט, והם יחכו לי עד לבוא השני, פרצתי לצ'רנוביל כמעט בלי ערכת עזרה ראשונה, כמעט בלי תחמושת ו-G36 אחד עם חצי חיים. כשתפסתי כדור מרובה גאוס בשיניים, פגעתי בבורג ונכנסתי ל- Fallout: New Vegas. במשך זמן רב.
באופן כללי, חלפתי על פני STALKER Shadow of Chernobyl לא אז, אלא רק לאחרונה, הרגתי את יוסיין בולט בחוליית העוקבים ההיא, וחזרתי לבסיס החופש בשביל אוכל לעצמי ולתותח שלי. ואז הגעתי לסוף בכל הדרכים האפשריות, חזרתי כל פעם לקליפ חדש, ניסיתי לשחק כמו ממזר, כמו אדם עשיר, כמו אדם טוב... אני סתם צוחק, הכל נגמר. YouTube הסתכל! הראו לי רק זוג - איבר של תועבה חמדנית ושניים אמיתיים שהרווחתי כשדחפתי את תותח גאוס הארוך והשמן שלי לתוך הדלת הימנית.
כשחושבים על זה, זה מצחיק שהתחלתי לשחק את Shadow of Chernobyl קודם, אבל סיימתי את זה אחרי Clear Sky ו-Call of Pripyat. ואת החלק הזה אני אוהב, למרבה הפלא, הכי פחות - בגלל הסיוט הבהלה והמתפרק שמצפה למכני בדרך למטרה. האווירה ש-GSC Game World הצליח לשדר ב"סטוקר" הראשון היא כל כך שמוטת ומדכאת, כל כך אדישה לדמות, כל כך דחוסה וצורכת כל כך שלדעתי היא האנומליה הבודדת והנוראה ביותר שנוצרה על ידי אֵזוֹר. על כך, אני מכבד את המשחק ללא כל מידה ושונא אותו מעומק ליבי.
אתה יודע כשאנשים תוהים אם משחקי וידאו הם אמנות, האם הם יזכרו במשך שנים, האם זה יהפוך לחלק מהתרבות שלנו... בנאדם, Terminator 2 יצא ב-1991, יחד עם החלק הראשון של סוניק הקיפוד. ל-DOOM II מלאו 2014 שנים ב-20, ואני מנגן אותו דרך Project Brutality ב-2017 לצלילי שדים צווחים שקורעים עופרת מהמקלע בעל 18 הקנים שלי. זה לא זיכרון? זו לא אמנות?
STALKER Shadow of Chernobyl, אגב, השתנה עשר שנים ולא איבדה פופולריות מאותה סיבה כמו DOOM - מספר המודים למשחק, כמו גם לחלקים אחרים בסדרה, לא גדול מספיק. אפילו אני ניסיתי ליצור אותם, סקרתי הרבה אופנים, ואני אספר על כמה מאוחר יותר, בוודאות.
קרא גם: סיכום עדכון Survarium מספר 0.46
הדבר העיקרי שאני רוצה לומר הוא STALKER Shadow of Chernobyl, תודה. התקשת אותי. גרמת לי להבין מהי אימה, בהלה ובלתי ניתנת לתיאור, כמעט לאאבקראפטיאנית בלתי נתפסת. היית איתי בזיכרון כשהתבגרתי כגיימר והפכתי מירי לא מנוסה עם תגובה טובה לצייד אכזרי וחסר רחמים "על קול" שיקרע את האויב לבשר מצולע ברגע שהוא נרגע. תודה לך על זה, ממזר זקן, כי עכשיו לא אתה ולא האחים הסדרתיים שלך תתפוס אותי לא מוכנה. תמיד אזכור את הדלתות האלה ב-X18 שפתחתי וכבשתי - יחד עם הפחדים שלי.
אני לא יודע באיזה סקירה זה יצא, אבל לדעתי מהות החומר ברורה. המשחק הזה ייחודי, הוא יצירת מופת בחוסר השלמות שלו, דוגמה מושלמת בחספוס שלו ופשוט אחד מהסמלים החיים של פיתוח משחקים. ההמלצה הפרועה שלי היא שהמשחק עולה אגורה ב-G2A.com, ואחרי השלמתו, אם תאהבו, רכשו את המפתח במחיר מלא ב- Steam. ה-GSC היה ראוי לכך.
"ישן חזק, סטוקר. אין אזור. הרסת אותה... עכשיו תנוח. לישון בשלווה בדשא הצח תחת השמש.
תישן חזק, עוקב..."
דניס זייצ'נקו, במיוחד עבור Root Nation
השאירו תגובה