Avatar: The Last Airbender 3D IMAX סקירת - הגיע הזמן לעזוב את הכוכב הזה

אני עדיין זוכר איך הלכתי לראות את האווטאר הראשון. הייתי הרבה יותר צעיר, והקולנוע העולמי לא מאוד דומה להיום. זו הייתה תקופה לפני הופעת ספרי הקומיקס, והסרטים המרוויחים ביותר היו הארי פוטר והנסיך חצוי הדם, רובוטריקים: נקמת הנופלים ו-2012. זה כמו סרטי אקשן בלי הרבה יומרות לאומנות, אבל סרטי אקשן בעלי אופי אחר – לפעמים רציניים יותר, אפלים יותר, ובוימו על ידי במאים שלא הרגישו צורך לשים בדיחות לפי הדמויות שלהם כל כמה דקות. הם לא היו בהכרח הסרטים הטובים ביותר, אבל הם בהחלט היו שונים. אני יכול לומר את אותו הדבר על אווטאר החדש: כשף האוויר האחרון: זה לא דומה לשום דבר אחר. בזמן שהאכילו אותנו במקבילה של מזון מהיר מעולם הקולנוע, ג'יימס קמרון כתב ושכתב את התסריט לאופוס שלו, כשהוא מחכה בסבלנות לרגע שבו הטכנולוגיה תצמח לרמת השאיפות שלו. וכך זה קרה.

יציאתו של "אווטאר" היא בהחלט אירוע עידן. האם זו בדיחה לחכות שלוש עשרה שנים לסרט ההמשך! באיזו תדירות זה קורה, גם לאחר ההצלחה הבורחת של זיכיון חדש? בתקופה זו התפנקנו מעט עם השקפות אלטרנטיביות על העולם החדש. היו ספרים, ומשחקי וידאו, ואפילו מופע של Cirque du Soleil בשם Toruk First Flight, שהתמזל מזלי לראות.

במילים אחרות, הציפייה – ההייפ, אם תרצו – הייתה עצומה. זו משימה לא פשוטה לירוק סרט שהפך את עולם שוברי הקופות על פיו. כמעט בלתי אפשרי - תשאלו את ג'ורג' לוקאס. הסרט הראשון זכה לשבחים על תמונתו, על השימוש המהפכני שלו בטכנולוגיית הדמיה תלת מימדית חדשה ועל השחזור הפשוט של עולם זר. מה הביא ההמשך? ובכן... די אותו דבר.

בסדר, לא ממש: גרסה ניסיונית של הסרט עם קצב פריימים משתנה הוצגה בכמה בתי קולנוע. ברגעים מסוימים הוא גבוה ממה שאנו רגילים אליו (זכור את "ההוביט"), ובאחרים הוא מסורתי. זה נשמע מעניין, אבל הטכנולוגיה קיבלה ביקורות מעורבות, אז אני ממליץ לך לבחור את ההקרנה ב-IMAX 3D אם אפשר.

קרא גם: חצי גבר לכלב: ביקורת על הסרט "פינץ'"

למרות העובדה שאי אפשר להפתיע אף אחד בסרטי תלת מימד - בזמן שחלף מאז הופעת הבכורה של המקור, תעשייה שלמה הספיקה להופיע ולמות - אווטאר עדיין בולטת על רקע האלטרנטיבות. קמרון עצמו הודה שעמיתיו ואולפני הקולנוע הגדולים החמיצו את ההזדמנות להשיק עידן חדש של קולנוע סוחף בגלל קמצנות, וכמעט תמיד העדיפו את ההמרה הזולה של תמונה דו-ממדית לתלת-ממד במהלך הפוסט-פרודקשן. "אווטאר" אינו כזה, וכל פריים בו הוא של המחבר. אין זה מפתיע שלפני תחילת הסרט, הדמיורג' עצמו הופיע על המסך הגדול והודה לקהל שהגיע לראות את סרטו כפי שהתכוון. הבמאי הותיק ממילא היה נחרד אם הוא ידע כמה מודעות לשירותי סטרימינג הוצגו לנו לפני תחילת התוכנית.

"הצילו את הקולנוע", כפי שהיה אומר לנו. אני, שאהבתי לבתי קולנוע נעלמה מזמן עם כניסתן של טלוויזיות 65 אינץ' וסרטי UHD, לא מושכת את המושיע, אבל אפילו אני חייבת להודות שלצפייה בנתיב המים בבית אין היגיון, גדול ככל שיהיה. הטלוויזיה, או אפילו כמה האיכות טובה. יש לך מקרן לרוב, המשפט "לראות את זה ב-IMAX או לא לראות את זה בכלל" הוא הגזמה, אבל לא במקרה הזה. מתחילתו ועד סופו, "אווטאר" היא אטרקציה שבה כל תשומת הלב מופנית לתמונה ולקול. זה הכל אותו אוח ואאה מאפקטים תלת מימדיים כמו ב-2009, ואותה התרגשות מסצנות גדולות של אלימות ועיניים מתגלגלות מדיאלוגים מטופשים. וזו מסקנה אירונית, כי קמרון עצמו ביקר שוב ושוב את קומיקס הקולנוע על התרחישים הפשוטים והטריוויאליים המוגזמים שלהם, אבל הוא שוב הציג בפנינו נבלים וגיבורים בנאליים לחלוטין ללא שמץ של היגיון במעשיהם. ואם מבחינה טכנית הסרט הזה הוא ראש וכתפיים מעל כולם, התסריט בקושי עדיף על שום שובר קופות פופולרי אחר.

כפי שניתן לראות, אני יכול רק לברך על ההישגים הטכנולוגיים של הסרט. זוהי חזרה מדהימה לפנדורה, שהפכה ליפה עוד יותר מאז. זוהי ההופעה השנייה של דמויות ישנות, שחלקן היו אמורות להיות מתות. הכל כמו פעם: חצים עפים מהמסך לעבר הקהל, מים עולים על גדותיו וכל גרגיר אבק במקומו.

הבעיה העיקרית של הסרט היא אורכו. אווטאר: כשף האוויר האחרון מגיע בערך לשלוש שעות פלוס, וזה שלוש שעות, שרובן מוקדשות לצילומי מוקומנטרי על ירח רחוק. נראה שקמרון מתעניין יותר בחייהם של לווייתני ים וצמחים מדהימים מאשר במניעים של הדמויות האנושיות, ששוב תפסו את עמדותיהן הבנאליות הרגילות. הנבל במקום, הגיבור במקום. הסרט עובר על כל הקלישאות שהוא יכול לשים עליהן יד, הפעם חוזר חלקית לא על הסיפור הקלאסי של פוקהונטס, אלא על יצירותיו שלו - במיוחד, יש הרבה אלמנטים של טיטאניק. הסרט הראשון זכה גם לביקורת על התסריט, אבל גם שם המוטיבציה של הדמויות נראתה לי יותר מחושבת, אם כי כמעט ולא מקורית.

בסרט ההמשך, ג'ייק סאלי, שממשיך להיות מגולם על ידי סם וורת'ינגטון החמור, עוזב את שבט האומטיקאיה ומחליט לברוח מפני בני האדמה החוזרים, שאת שורותיהם עזב מרצונו. עמו הבנים נטעים ולועק והבנות תוכתירי וקירי. לא אכנס לפרטים של סנטה ברברה הפנדורית, אבל אתם יכולים להיות בטוחים שרוב שלוש השעות מוקדשות לחוויות המשפחתיות שלהם, ולא לפיצוצים או לקרבות שאפשר לקוות. בעצם לא אכפת לי לחקור כל דמות לעומק, אבל במקרה הזה, קמרון לא הצליח ליצור דמויות מעניינות. העלילה של הסרט הראשון הייתה מאוד פשוטה, אבל זה עבד לו. יש כל כך הרבה יצורים כחולי עור עם שמות שקשה לזכור שנלחמים על זמן מסך שבשלב מסוים אתה פשוט מתעייף. לא מוגזם לומר שאת פרס אהדת הקהל עדיין יזכה הלוויתן, שלא רק קיבל סיפור רקע טראגי משלו עם פלאשבקים, אלא גם שורות עם כתוביות.

קרא גם: כוח המשיכה בקנה מידה עולמי. ביקורת על סדרת הטלוויזיה "פלישה"

למרות היותו הפרק השני, Avatar: The Last Air Bender מרגיש כמו פריקוול. נראה שהבמאי מתכנן לספר את סיפורם של דורות שונים של בני אדם ונאבי. לאחר שהכיר לנו את הדמויות הראשיות החדשות, הוא מתכונן לחלק השלישי, אולי הגדול יותר. הדמויות החדשות לא הותירו בי רושם, אבל אני מודה שיש הרבה פוטנציאל להמשך מעניין. אפילו נבלים שטוחים לגמרי הבזיקו פתאום פרצופים חדשים, אז אולי הקוסם הקנדי יפתיע אותנו יותר.

פסק דין

מהי התוצאה? אני נאלץ להסיק שלא ניתן היה לחזור על האפקט של הסרט הראשון. הכל טוב יותר - תמונה, גרפיקה, אקשן - אבל זה עדיין המשך של רעיון כבר מוכר. אבל "אווטאר: שביל המים" - לא הדרך הגרועה ביותר לבלות שלוש שעות. זו אטרקציה מדהימה לראות על המסך הגדול ודוגמה לאיך גרפיקה ממוחשבת מודרנית צריכה להיראות כשהן לא ממהרות. בעולם שאתה רוצה לעזוב בהקדם האפשרי, אתה פשוט לא יכול לפספס את ההזדמנות לצלול בראש אל המרחבים האוקיינוסים של פנדורה.

אם אתה רוצה לעזור לאוקראינה להילחם בכובשים הרוסים, הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא לתרום לכוחות המזוינים של אוקראינה באמצעות הצלת חיים או דרך העמוד הרשמי NBU.