מפחיד לחשוב שהקומיקס Scott Pilgrim של בריאן לי או'מאלי יצא לפני למעלה מ-15 שנה, והסרט ומשחק הווידאו Scott Pilgrim vs. Everyone לפני 11 שנים. אכן, התופעה של הזיכיון הקנדי הזה כבר נשארה בעבר, אבל המעריצים שלה, כולל אני, לא הלכו לשום מקום.
למרות העובדה שסקוט פילגרים נגד. העולם: המשחק אף פעם לא היה יצירת מופת, לא שכחנו אותו - במיוחד לאחר שהוא נעלם ממקומות מסחר דיגיטליים רבים עקב פקיעת הרישיון. החזרה של נציג הקאלט של ז'אנר ה-beat'em up נתבעה הן על ידי השחקנים והן על ידי יוצר הקומיקס עם במאי העיבוד הקולנועי, אדגר רייט. וכך זה קרה עם שחרורו של Scott Pilgrim vs the World: The Game - מהדורה מלאה בכל הפלטפורמות הנוכחיות. אבל האם המשחק עמד במבחן הזמן?
עבורי, סקוט פילגרים הוא משהו מאוד נוסטלגי. בקומיקס תוכלו לשקוע באווירה של טורונטו אפס שנים, שבה הדמויות קונות טונות של דיסקים ומנגנות SNES, וסקוט פילגרים נגד. העולם: המשחק מחזיר אותנו לימי המשחקים של 16 סיביות ובקרים קוויים. וזה טוב... עד לנקודה מסוימת.
לפנינו, למעשה, מכות קלאסי. הדמות הראשית שלנו (או אחד מחבריו, או כולם ביחד) הולכת משמאל לימין והורגת את כל מי שעומד בדרכו. ככל שאתה מתקדם, הגיבורים מתחזקים.
לכל דמות יש התקפות בסיסיות וטכניקות מיוחדות שסופגות נקודות בטן. הם משמשים לתחייה לאחר המוות, ולכן עדיף לא לבזבז אותם. יש גם כל מיני פריטים מפוזרים ברמות שיכולים לשמש ככלי נשק או פשוט לזרוק על אויבים. שגם בו אפשר להילחם, כמובן.
קרא גם: סקירה של עב"ם במשרה חלקית - עובד אורח בסימולטור (חייזר).
באופן כללי, הביקורות על Scott Pilgrim vs the World: The Game – Complete Edition נעות בין מרותק לחלוטין לאדיש. ואני, מעריץ של הזיכיון, אהיה הראשון להודות שזה רחוק מלהיות אידיאלי כאן. קודם כל, זה נוגע למשחקיות: אם אך ורק, אז יצירה Ubisoft מונטריאול ו Ubisoft צ'נגדו רחוקה מלהיות הנציגים הטובים ביותר של הז'אנר.
המשחק מאוד לא ידידותי לחדשים: לא מסבירים לנו מה קורה על המסך (מי שלא מכיר את העבודה של או'מאלי לא יבין כלום), וגם לא איך לשחק בפועל. כמו פעם, אתה צריך ללחוץ על כל הכפתורים ברצף כדי להבין את זה. כמו בימים עברו, המשחק קשה מיותר - אם תשחקו לבד, זה יהיה קשה מאוד ללא עזרת חברים. למרבה המזל, מצב השיתוף תומך הן במשחק מקומי והן במשחק מקוון. אני ממליץ בחום לא ללכת לבד.
בגלל זה, קשה מאוד להבין איך, למשל, לשדרג גיבורים בכלל. אף אחד לא אומר שצריך לקנות כמה שיותר אוכל מה שמחזק את מצב החוזק, ההגנה וכו'. חוסר אינטואיטיביות כזו פוגעת מאוד במשחק. תקשיב, אני הראשון שמוכן לצאת לנתיב המלחמה עם הדרכות אופציונליות, אבל גם אתה לא יכול לעשות את זה! בעקבות הדוגמה של איך להסביר נכון את המכניקה של המשחק ללא הוראות ארוכות, אתה לא צריך ללכת רחוק - זה מספיק כדי לזכור shovel נייט והרמה הראשונה שלו.
קרא גם: ביקורת על Hitman 3 - סיכום מצוין אך צפוי לטרילוגיה
מצד שני, אני מבין היטב מדוע התואר הזה גורם להערצה כזו בקרב מכריי. קודם כל, אני רוצה להדגיש את הסדרה הויזואלית: הודות לגרפיקת הפיקסלים של Scott Pilgrim vs. העולם: המשחק לא מיושן בכלל ועדיין שייך לנציגים היפים ביותר של הסגנון הזה. יש מאות פרטים שכולם, אבל במיוחד חובבי הקומיקס, יעריכו. אבל העיקר הוא עיצוב הסאונד. המוזיקה של קבוצת Anamanaguchi לא יכולה להיקרא שום דבר מלבד נפלאה - אתה רוצה להאזין לה במהלך המשחק ואפילו אחרי שקשרת איתה את הקשר.
אז מסתבר שביקורת והערצה חומקות מבעד למשפטים. אז מה זה, האם כדאי לשחק Scott Pilgrim vs the World: The Game – Complete Edition או שעדיף להשאיר אותו בעבר? כאן זה מעורפל. הייתי אומר שהמשחק הזה מיועד אך ורק למעריצים. כל דבר: חוברת קומיקס, סרט, מפות סיביות של 16 סיביות או סתם משחקי וידאו מורכבים. כי על כל קסמיה, SPVTWTG (המציאו ראשי תיבות ממש בסוף הטקסט רק בשבילכם) לא עושה דבר כדי לרצות תנין בלי ידע מוקדם על המקור המקורי.
פסק דין
Scott Pilgrim vs the World: The Game - מהדורה מלאה מציע לנו בדיוק את מה שהכותרת מבטיחה - המהדורה השלמה ביותר של המשחק בכל הפלטפורמות המודרניות. גם אחרי 10 שנים, הוא נשאר יפהפה, וגם הפסקול שלו אינו אלא נהדר, אבל כל השליליות שהצבענו עליהם ב-2010 נראים אפילו יותר לא נעימים ב-2021. חבל שהמפתחים לא הצליחו להנגיש את היצירה שלהם קצת יותר. כאן חוזר על עצמו הסיפור של The Wonderful 101, שההוצאה המחודשת שלו נקנתה (שוב) על ידי מעריצים וכולם התעלמו ממנו.